ככה היא אמרה לי. "הדמעות עולות לי בלי סיבה. הגוף שלי צועק 'הצילו!' אני לא ישנה טוב. חיה בעולם של מסכות וחיוכים מזויפים ולא רוצה לחייך יותר!!!"
ככה התחיל אימון מנהלים חדשים של שרית (שם בדוי). בטונים גבוהים, רגשות סוערים והבנה ברורה שמשהו חייב להשתנות. האימון לא היה פשוט לה. התפקיד נראה התגשמות של כל חלומותיה: קפיצת מדרגה משמעותית, קרוב לבית, תנאים מעולים מכל כיוון אפשרי, אבל משהו לא עבד.
לקח זמן לפרק את הבעיה לגורמים. התחלתי אתה מללמוד את הארגון, את הנפשות הפועלות ואת הדינמיקה. בדקנו את הגדרות התפקיד כמו שהוצגו בראיון מול מה שקורה בפועל. הקשבתי לכל מה שנאמר וגם לכל מה שלא נאמר. שאלתי הרבה שאלות. הצבתי מראה ועזרתי למצוא את התשובות האותנטיות ועמוקות. אימון מנהלים התמקד בין היתר בשרית עצמה: מה חשוב לה? מה היא צריכה? מה היא רוצה? מה יקדם אותה לפסגה הכי גבוהה שלה?
לקח כ-3 חודשים וסיימנו את אימון המנהלים חדשים עם הגדרה ברורה מה זאת הפסגה הזאת ועם תוכנית פעולה ברורה איך להגיע אליה.
ומה קורה היום אתם שואלים? כבר לקראת סיום האימון שרית מצאה את האומץ לזהות שהמקום והתפקיד הם כלוב של זהב לא נוצץ במיוחד. היא קיבלה החלטה אמיצה להתמקד בקריירה שלה. אני נפגשת אתה לקפה ומתעדכנת מדי פעם.
ומה הדבר הכי אמיץ שאתם עשיתם בקריירה שלכם? מרגישים שאתם יודעים מה לעשות, אבל חסר משהו? לא יודעים מה לעשות? דברו איתי.
