כמה קל לנהל אחרים וכמה קשה לנהל את עצמינו. כל פעם זה מפתיע אותי מחדש. מנהלים עם ניסיון קמים בוקר אחד וצריכים לנהל את עצמם. ופתאום שוכחים כל מה שלמדנו. זה קרה גם לי. ומניסיוני זה קורה לכל מי שהופך לעצמאי. למעשה זה קורה לכל אחד מדי פעם. 

מצאתי את עצמי בעומס מטורף ובלי ראייה של מה נכון ולא נכון. תחושה של עומס ברמה כזאת שלא יודעים מאיפה להתחיל. 

מכירים את הסיפור על מרבה רגליים?
חיפושית שאלה את מרבה רגליים איך הוא מחליט באיזו רגל הוא מתחיל ללכת? מרבה רגליים התחיל לחשוב, לא ידע מה לענות ונעצר.
מה עשיתי? גייסתי את הניסיון הניהולי. חשבתי מה עשיתי כל שנות הניהול. באילו כלים השתמשתי.  אני מחליטה מראש מה אני רוצה להשיג השבוע. אני מתכננת שבוע מראש. אני משאירה לי זמנים לאוכל, חברים, משימות דחופות. ואני בודקת כל יום מה התכנון שלי ליום הקרוב. 
אני גם מעדכנת ובודקת תכנון מול ביצוע. כל יום. כל פעם שאני מסיימת לעבוד על משהו, אני מעדכנת ומוודא שנשאר לי מספיק זמן לדברים האחרים.
לא נשאר? מתכננת מחדש.
וכך נולד הפתרון בשם תב"ב : תכנון, ביצוע, בקרה.